בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' ברבור

החלטה

העניין שבפני, בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה.

פסק הדין ניתן כנגד הנתבע (ולא ניתן פסק דין כנגד הנתבע הפורמלי), ביום 1.5.2011, ואילו כעת מבוקש ביטולו של פסק הדין.

הנתבע מעלה מספר מועט של טענות: הטענה האחת, כי פסק הדין ניתן בטרם המועד הקבוע לכך על פי דין. הטענה הנוספת הינה, כי פסק הדין ניתן בהיעדר סמכות מקומית. מעבר לכך לא הועלתה כל טענת הגנה מטעם הנתבע.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

לאחר בחינת מכלול הנסיבות המפורטות בבקשה, סבורני כי לא נפל פגם במתן פסק הדין, המחייב את ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק. פסק הדין לא ניתן בטרם חלוף המועד הקבוע לכך על פי דין, אלא ניתן לאחר חלוף המועד. על פי סעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות תשמ"א 1981, "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה", וגם אם תתקבל גרסתו של הנתבע אודות חלות חג הפסח, במסגרת התקופה, הרי שאין בכך כדי להביא למתן פסק הדין, בטרם חלוף המועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

ובמקרה דנן, לא הועלו בבקשה לביטול פסק דין, כל טענות הגנה מכל סוג שהוא. אוסיף ואציין, כי הנתבע מציין כי בקשה למתן רשות להתגונן הוכנה על ידו אך לא הוגשה, וסביר להניח, כי לכל הפחות היה הנתבע מצהיר אודות טענות ההגנה, או מצרף העתק בקשתו, ואולם הנתבע בחר שלא לפרט כל טענת הגנה שהיא (למעט הטענה בדבר היעדר סמכות מקומית). שאלת הסמכות המקומית, הינה בפן הפרוצדוראלי, בעוד טענת הגנה אמורה לעלות טענה כלשהיא במישור המהותי.

משמעות הדבר, הינה שאין עילת ביטול מחובת הצדק, כמו גם, אין הצדקה לביטול פסק הדין כאשר לא מועלית כל הגנה שהיא. הבקשה לביטול פסק הדין, נדחית לפיכך.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ב, 29 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: